מלבד הבעיות הגופניות הנובעות מהרבעת הכלבים, יש נזקים נוספים הפוגעים באופן ישיר בשלום הכלב.

לאדם דרישות שונות לגבי תכונות הכלב. אלו פוגעות ביכולת הביטוי של הכלב,כך שלא ניתן לו לבטא את תכונות התנהגותו הטיבעית.

תכונות ההתנהגות אשר ניפגעות הינן בתחומים:

*מזון

*הוצאה לטיול

*תנועה

*התנהגות חברתית

*התנהגות מינית

 

מזון

בעל הכלב הוא הקובע מתי, כמה, באיזו תדירות, ואת סוג המזון אשר כלבו יקבל.

 

הוצאתו לטיול

בעל הכלב הוא הקובע באיזו תדירות, כמה זמן ישהה הכלב בחוץ. הכלב מוצא לטיול בזמן המתאים לבעל הכלב. לעיתים קרובות חייב הכלב להיות קשור ברצועה, דבר המונע ממנו תנועה חופשית כרצונו.

 

תנועה

לרוב הכלב מוגבל במרחב התנועה החופשית בבית.משום שגודל החדר (לרוב קטן) והרהיטים שבו מהווים מכשול לכלב אשר מטיבעו רגיל לשחק ולרוץ בחופשיות רבה.

 

תשומת לב

הכלב מקבל תשומת לב רק בזמן המתאים לבעליו.כמובן שקיימת אינטראקציה בין הכלב לבעליו, אך כשלבעל הכלב אין רצון בכך, הרי שהכלב אינו מקבל את תשומת הלב אותה הוא מבקש.

 

התנהגות חברתית

הכלב הינה חיה חברותית, אשר רגיל להיות חלק מן הקבוצה אליה הוא משתייך.

כשהכלב מצתרף למשפחה, הריהו מקבל את המקום התחתון בהיררכיה הקבוצתית \ משפחתית.

לא כל הכלבים מסכימים לקבלת מקום זה כמובן מאליו. דבר שגורם לקונפליקטים שלעיתים יוצאים מכלל שליטה (למשל עם ילדים).

הקשר עם בני מינם בדר"כ מוגבל. הכלב מטיבעו הינו חיה חברותית החיה בקבוצה עם כלבים נוספים. בעוד מקומו במשפחת בני האדם שונה.

לאדם יש בד"כ כלב אחד. בכך מוגבל ביטוי התנהגותו הטבעית של הכלב כלפי בני מינו.ההתנהגות הטיבעית של הכלב אינה עולה בקנה מידה אחד עם ההתנהגות המצופה ממנו ע"י בני האדם, כאשר הכלב מהווה חלק מהמשפחה האנושית.

 

הכלב לא יכול לבטא את התנהגותו הטבעית כלפי בני מינו.

במקום זה נאלץ לנהוג לפי הצפיות של בעליו האדם.

תוכן

חית בית

    דוגמה: הכלב

תולדות הכלב

    הכלב בימינו אנו

האדם

מסקנה

התנהגות מינית

דיכוי היצרים המיניים, הינה מטרה בחינוך הכלב.יצרים מינים שהינם יצרים טיבעיים לכלב, עבור האדם הינם מהווים מטרד וביטוי להתנהגות שלילית. כמו למשל "רכיבה על" רגלו של אדם, תופעת היחום, או "הליכה" אחרי כלבים אחרים.

סרוס ועיקור נעשים ברוב חיות הבית, מתוך דאגה לכך שלא יוולדו דורות המשך לא רצויים לאדם, אך גם בכדי לדכא את יצרו המיני של הכלב.משום שהיצר המיני של הכלב נחווה על ידי האדם כתופעה לא רצויה אשר יש צורך לדכאה.

כמובן שקיים קשר גומלין בין האדם לכלב, אך בדרך כלל הדגש בקשר הינו חד צדדי. האדם הוא בעל הכלב. הכלב הינו רכושו של האדם. האדם הינו המנהיג, האחראי להחלטות הנעשות ביחס לכלב.

למרות שאנשים רבים מבעלי הכלבים רוצים את המיטב עבור כלבם, דבר זה אינו משנה בעובדה שתמיד יהיה רצון האדם נכפה על הכלב.

הכלב מוגבל על ידי בעליו כמעט בכל התנהגותו הכלבית וביטוי צרכיו הטיבעיים. על הכלב להתאים את עצמו לצרכיו של האדם.

אמנם גם בסביבתו הטיבעית של הכלב קיימות הגבלות לכלב. הגבלות הנובעות מדרגתו בקבוצה אליה הוא משתייך. בטבע לא יהיה הכלב בדרגת המיקום הנמוכה ביותר בקבוצה באופן קבוע, מקומו בה ניתן לשינוי. בעוד כחיית בית עליו לקבל הגבלות קיצוניות מעצם טיבען.

בהיותו עם האדם, יהיה תמיד במקום האחרון בדירוג הקבוצתי (משפחתי.)

בטבע, אין הכלב קשור ברצועה אשר מגבילה מאוד את יכולת התנועה שלו. בטבע יכול הכלב תמיד לעשות את צרכיו כרצונו ולבטא תמיד את טיבעו החברתי ביחס לבני מינו האחרים, והוא נהנה מקשר רב יותר עם בני מינו מאשר בהיותו בחברת האדם.

מלבד הנזקים לכלב, קיימים כמובן נזקים לאדם.