ההיסטוריה של הכלב המודרני

איך הכלב הפך לחיית לוויה

הכלב צאצא ככל הנראה מהזאב האפור, כאשר מחקר DNA הראה שכל גזעי הכלבים המודרניים מוצאים את מקורם במין זאב יחיד זה. מדענים מאמינים שהביות החלה כאשר זאבים מסוימים היו פחות ביישנים והתיישבו ליד יישובים אנושיים, נמשכו על ידי שאריות מזון. לזאבים אלה היה יתרון גנטי: הם היו מאולפים יותר ויכלו להתמודד טוב יותר עם נוכחות בני אדם.

הקשר הניתן להוכחה הראשון בין הזאב לבני האדם הוא לפני כ-10,000 עד 15,000 שנה, אם כי כמה ממצאים ארכיאולוגיים עדכניים מצביעים על כך שקשר זה אולי נוצר כבר לפני 30,000 שנה. שרידים מאובנים של בעלי חיים דמויי כלב נמצאו בסיביר, במזרח התיכון ובאירופה, מה שמעיד על כך שהביות התרחשה אולי במספר מקומות בו זמנית. לא ברור אם האדם הגיע לזאב או להיפך, אך התיאוריה המקובלת ביותר היא שזה היה תהליך הדרגתי של הסתגלות הדדית.

שניהם הרויחו מהמצב שנוצר: הזאב שימש את האדם לציד, שם חושיו החדים ומהירותו היו הכרחיים למעקב ורדיפה אחר ציד. בנוסף, הכלב שימש לרעיית עדרים, שמירה על רכוש והתרעה נגד אויבים או טורפים. עדויות ארכיאולוגיות מראות שכלבים מוקדמים שימשו גם למשיכת מזחלות באזורים קרים. האדם, מצידו, דאג שלזאב תמיד יהיה מה לאכול, הגנה מפני טורפים אחרים ומקום בטוח למנוחה.

הזאב הוא חיה חברתית מאוד. כמו בני אדם, הוא חי בקבוצות (הנקראות להקות), עם היררכיה חברתית שבה זאבים מסוימים לוקחים על עצמם מנהיגות. היררכיה טבעית זו אפשרה תקשורת בין בני אדם לכלבים, מכיוון ששני המינים מבינים כיצד מבנה חברתי פועל. מעניין לציין שבמשך אלפי שנים של אבולוציה, כלבים פיתחו את היכולת לפרש הבעות פנים ומחוות אנושיות - משהו שזאבים בקושי יכולים לעשות. זה הופך את החיה למתאימה ומושכת כחיית מחמד, כאשר הזאב ראה באדם כמנהיג.

אנשים החלו להטיל דרישות שונות על התנהגות והמראה של הזאב. גידול סלקטיבי הבטיח שתכונות מסוימות יתחזקו: כלבים מסוימים הפכו קטנים ושובבים יותר, אחרים גדולים ומגוננים יותר. בתרבויות שונות התפתחו גזעי כלבים מיוחדים למשימות ספציפיות. כך נוצרו כלבי ציד באירופה, כלבי רועה באסיה וכלבי שמירה במזרח התיכון. ראוי לציין שבמהלך תהליך הביות זה התרחשו גם שינויים פיזיים: כלבים רכשו אוזניים תלויות, זנבות מפותלים ופרוות מנומרות - מאפיינים שמתרחשים לעיתים רחוקות בזאבים פראים.

בימי הביניים, אנשים החלו לראות בכלב סוג של סמל סטטוס. משפחות אצילות החזיקו גזעים ספציפיים לציד ותצוגה, כאשר בעלות על כלבים מסוימים הצביעה על מעמדך החברתי. כלבי חיק קטנים הפכו פופולריים בקרב האצולה האירופית, בעוד שכלבי ציד גדולים כמו גרייהאונדים היו שמורים לאליטה. הכלב סיפק לאדם יוקרה ואף הוצג בדיוקנאות משפחתיים ובסמלים הרלדיים.

מאז, מספר גזעי הכלבים החל לגדול באופן עצום. בעוד שסביב שנת 1800 היו רק כמה עשרות גזעים מוכרים, כיום יש יותר מ-400 גזעי כלבים מוכרים רשמית ברחבי העולם. כלבים גודלו לפי גודל, אורך, צבע, צורת ראש, התנהגות וחיבה. מהצ'יוואווה הזעיר בן 1.5 קילוגרם בלבד ועד לסנט ברנרד המרשים במשקל של עד 90 קילוגרם - המגוון בתוך מין אחד הוא יוצא דופן. מחקר גנטי מודרני הראה שהשונות העצומה הזו נוצרה בתוך אלפי שנים בלבד, מה שהופך את הכלב לאחת הדוגמאות המוצלחות ביותר לאבולוציה המונחית על ידי בני אדם. זה ממשיך עד היום, כאשר מגדלים שואפים גם לבריאות ולרווחה וגם למאפיינים ספציפיים של הגזע.

בימי הביניים החלו בני האדם לראות בבעלות על הכלב סמל למעמדם. הכלב סיפק לאנשים תדמית. מאז החלו קיימים מאות גזעי הכלבים. הכלבים גודלו והורבעו לפי גודל, אורך, צבע, מבנה הראש, התנהגות, וכמה הם ניתנים לליטוף. זהו מצב הדברים גם בימינו אנו, ומכאן אנו מגיעים לכלב בן זמנינו.

תוכן

חית בית דוגמה: הכלב

תולדות הכלב

הכלב בימינו אנו

התוצאה של הרבעה ממשכת לכלב עצמו

הנזק לכלב

חית הבית

המשמעות לכלב ולתעשיית הכלבים

האדם

מדוע רוצה האדם בחית בית?

הנזקים לאדם

מסקנה

חית בית?